המדריך המלא להוצאת דרכון אירופאי

מבוא לדיני הגירה גלובליים וזכאות במדינות האיחוד

המרחב האירופי מורכב מעשרים ושבע מדינות החברות באיחוד. קבלת מעמד באחת ממדינות אלו מעניקה אוטומטית זכויות רבות הנוגעות לחופש תנועה, מגורים, תעסוקה והשכלה בכל רחבי היבשת. על פי האמנות הרשמיות של האיחוד האירופי, כל אזרח של מדינה חברה מוגדר גם כאזרח האיחוד, סטטוס המקנה לו הגנה משפטית וזכויות קונסולריות יוצאות דופן במרחב הגלובלי.

עם זאת, דיני ההגירה באירופה אינם אחידים. לכל מדינה יש ריבונות מלאה לקבוע את חוקי ההתאזרחות שלה. בעוד שבעבר מדינות רבות נקטו במדיניות הגירה נוקשה, התמורות הגיאופוליטיות והרצון לתקן עוולות היסטוריות הובילו לשינויי חקיקה דרמטיים. ישראלים רבים מגלים כי הם זכאים לקבלת אזרחות אירופאית בזכות שורשיהם המשפחתיים, אך הדרך למימוש הזכות דורשת הבנה מעמיקה של החוק המקומי בכל מדינה ומדינה.

חוקי התאזרחות עקרון דין הדם מול דין הקרקע

הבסיס המשפטי לדיני האזרחות בעולם נשען על שני עקרונות מרכזיים. העיקרון הראשון הוא דין הקרקע לפיו אדם מקבל את אזרחותו מתוקף המקום שבו נולד, שיטה הנהוגה בעיקר בארצות הברית ובמדינות יבשת אמריקה. העיקרון השני, שהוא השולט באירופה, נקרא דין הדם. משמעות מושג זה היא שהאזרחות עוברת בירושה מהורה לילד, ללא תלות במקום הלידה הפיזי של הצאצא.

עקרון דין הדם הוא המפתח עבור מרבית הישראלים המבקשים להסדיר את מעמדם. אם סבא או סבתא רבא שלכם החזיקו באזרחות זרה, קיימת סבירות גבוהה שהזכות עברה אליכם, גם אם מעולם לא ביקרתם באותה מדינה ואינכם דוברים את שפתה. הקושי המרכזי טמון בהוכחת שרשרת ההורשה ובווידוא כי הזכות לא נותקה במהלך השנים עקב חוקים ספציפיים כגון שירות בצבא זר, נישואין לאזרח זר לפני שנות השבעים, או ויתור מרצון.

המסלולים המרכזיים השוואה בין מערב למזרח אירופה

אחד ההיבטים החשובים ביותר בבואנו לנתח את סיכויי ההצלחה הוא ההבחנה הברורה בין חוקי ההתאזרחות במערב היבשת לבין אלו הנהוגים במזרחה. הרקע ההיסטורי השונה של כל אזור הכתיב מערכת חוקים נפרדת לחלוטין בכל הנוגע להשבת זכויות אבודות.

מערב אירופה תיקון עוולות היסטוריות ונרדפי החוק הנאצי

מדינות מערב אירופה, ובראשן גרמניה ואוסטריה, ביצעו בשנים האחרונות רפורמות מקיפות שנועדו להקל על צאצאי יהודים שנמלטו מאימת המשטר הנאצי. החקיקה החדשה מתאפיינת בגישה מקלה מאוד. בשנת אלפיים ועשרים נכנס לתוקפו חוק חדש המאפשר הוצאת דרכון אוסטרי לצאצאים של אזרחי האימפריה האוסטרו הונגרית ושל אזרחים אוסטרים שנאלצו לעזוב בין השנים אלף תשע מאות שלושים ושלוש לאלף תשע מאות חמישים וחמש.

בדומה לכך, ממשלת גרמניה אישרה בשנת אלפיים עשרים ואחת חוק המרחיב משמעותית את מעגל הזכאים ומאפשר הוצאת דרכון גרמני גם למי שבעבר סורב בשל אפליה מגדרית קרי העברת אזרחות דרך האם לפני שנות החמישים, וכן לצאצאים של תושבי קבע שלא היו אזרחים מלאים אך נרדפו בשל יהדותם. המסלולים במערב אירופה לרוב אינם דורשים מבחני שפה או ידיעת ההיסטוריה המקומית, והתהליך מבוסס בעיקר על הוכחת הרדיפה ההיסטורית של האב הקדמון.

מזרח אירופה חובת הוכחת רציפות וקשיי בירוקרטיה

בניגוד למערב, המדינות במזרח היבשת כגון רומניה פולין וליטא פועלות תחת חוקים שמרניים יותר. באזורים אלו, המיקוד אינו בתיקון עוולות השואה אלא בשמירה קפדנית על חוקי האזרחות המקומיים. כדי להוציא אזרחות רומנית למשל, יש להוכיח כי האב הקדמון נולד בטריטוריה שהייתה שייכת לרומניה ההיסטורית, וכי הוא איבד את אזרחותו שלא מרצונו החופשי.

בפולין המצב מורכב אף יותר. החוק הפולני קובע כי אזרחות אינה נשללת ללא רצון האזרח, אולם קיימים סייגים רבים. שירות בצבא זר, קבלת תפקיד ציבורי במדינה אחרת או חוקים מפלים נגד נשים שנישאו לזרים, גרמו פעמים רבות לניתוק שרשרת האזרחות. במדינות אלו, על עורכי הדין להוכיח בקיאות עצומה בחוקים כפי שהיו תקפים בנקודת הזמן המדויקת שבה עזב האב הקדמון את מדינת המוצא.

בניית עץ יוחסין השלב הקריטי בדרך להוכחת זכאות

אף תהליך משפטי בתחום ההגירה אינו יכול לצאת לדרך ללא תשתית עובדתית מוצקה. תשתית זו נבנית באמצעות מחקר גנאלוגי מקיף ויצירת עץ יוחסין מפורט. המטרה היא לחבר באופן מוכח ומתועד בין המבקש הנוכחי לבין האב הקדמון שמכוחו נגזרת הזכות.

השלב הראשון במחקר מתחיל בבית. יש לאסוף כל מסמך אפשרי תעודות עולה, תעודות זהות ישנות, תמציות רישום, דרכונים זרים, תעודות נישואין ופטירה. במקרים רבים, המסמכים המצויים בישראל אינם מספיקים, ויש צורך לפנות לארכיונים הלאומיים במדינות המוצא באירופה. משרדנו פועל בשיתוף פעולה הדוק עם חוקרים מקומיים בארכיונים ברחבי היבשת, במטרה לאתר רישומי לידה מתחילת המאה העשרים ואף לפני כן.

השוואת מסלולים מרכזיים למבקשי מעמד אירופאי

כדי להקל על ההבנה של הדרישות השונות בנינו טבלה המרכזת את ההבדלים המהותיים בין כמה מהיעדים המבוקשים ביותר.

תהליך הכנת התיק המשפטי והגשתו לרשויות

לאחר שאותרו כל המסמכים ההיסטוריים ונקבע כי קיימת היתכנות משפטית, מתחיל השלב המעשי של הכנת התיק. זהו שלב טכני במהותו אך קריטי להצלחת הבקשה. הרשויות באירופה דורשות כי כל מסמך ישראלי תעודת לידה, תעודת נישואין, תעודת יושר מהמשטרה יעבור שרשרת של אישורים משפטיים.

ראשית, המסמכים צריכים לשאת חותמת אפוסטיל ממשרד החוץ או משרד המשפטים, אשר מאמתת את מקוריותם מול ממשלה זרה. שנית, יש לתרגם את כלל המסמכים לשפת המדינה הקולטת. התרגום חייב להתבצע על ידי מתרגם מוסמך, ולרוב נדרש גם אישור נוטריוני על נכונות התרגום. כל טעות קטנה באיות של שם משפחה, או אי התאמה בתאריכי לידה בין המסמכים הישראליים לאלו האירופאיים, עלולה להוביל לפסילת התיק או לדרישה מתישה להמצאת תצהירים נוספים ופסיקות של בתי משפט לענייני משפחה בישראל.

השפעת הרגולציה החדשה על מחזיקי דרכונים זרים

בשנים האחרונות אנו עדים למגמה של הידוק הבקרה בגבולות גם עבור מבקרים. מערכת ETIAS האירופאית צפויה להיכנס לתוקף ולדרוש מכל מי שאינו מחזיק במעמד אירופאי למלא בקשת אישור נסיעה מקוונת בטרם טיסה ליבשת, בדומה למערכת הקיימת בארצות הברית. מערכת האבטחה החדשה של אירופה תייצר בירוקרטיה נוספת עבור תיירים, אולם מי שיחזיק בידיו מסמך נסיעה של אחת ממדינות האיחוד יהיה פטור לחלוטין מדרישה זו, ויוכל להמשיך לנוע בחופשיות בין המדינות.

הבנת דיני ההגירה הגלובליים ממחישה כי חלון ההזדמנויות עלול שלא להישאר פתוח לנצח. חוקים משתנים, ממשלות מתחלפות, ומדיניות פנים של מדינות יכולה להפוך משמרנית לליברלית וחוזר חלילה. לכן, ההמלצה המשפטית החד משמעית היא לא להמתין. מי שזכאי למעמד על פי החוקים התקפים היום, כדאי שיפעל למימוש זכותו בהקדם, שכן הסטטוס המשפטי שעובר לדורות הבאים מהווה נכס של ממש בעולם חסר ודאות.